ליבוביץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה על סך 200,000 ₪ בגין תגמולי ביטוח שהוא זכאי לקבלם מהנתבעת על פי פוליסות ביטוח בריאות וחיים. התובע העריך את סכום תגמולי הביטוח על דרך האומדנא.

אין מחלוקת, כי התובע שלח לנתבעת בקשה לשחרור כספי התגמולים ביום 24.8.10.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי טרם הוגש כתב ההגנה בתיק, ביום 30.1.11 העבירה הנתבעת לתובע תגמולי ביטוח על סך 196,000 ₪ לאחר ניכוי מס כדין ובצירוף ריבית בגין האיחור בתשלום.

על פי הוראת סעיף 46 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח"), על מבטח לשלם את ערך הפידיון שנקבע בפוליסה בהתאם לדרישת המבוטח בתוך 30 ימים מיום שנמסרה הדרישה ועל ערך הפידיון יצורפו הפרשי הצמדה וריבית.

המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא, האם בנסיבות המקרה על הנתבעת לשלם לתובע ריבית מיוחדת על כל הסכום לאור האיחור בהעברת הכספים וזאת על פי הוראת סעיף 28 א. לחוק חוזה ביטוח.

לטענת התובע, לאור התנהלות הנתבעת, זה המקרה הקלאסי שלשמו חוקק סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח שנועד לחייב חברות ביטוח לשלם במועד. עוד ציין, כי עשה כל שביכולתו על מנת להימנע מהגשת התביעה, אולם הנתבעת לא הותירה לו כל ברירה.

לטענת הנתבעת, זה לא המקרה שיש לחייבה בתשלום ריבית מיוחדת. הנתבעת ציינה, כי היא זו שיזמה פנייה לתובע והביאה לידיעתו שהוא יכול לפדות את תגמולי הביטוח. לאחר שנעשתה פנייה של התובע לפדיון התגמולים התברר, כי קיים לתובע חוב פיגורים ועל כן הוא נתבקש להסדיר את תשלום חוב הפיגורים על מנת שניתן יהיה לבצע את הפידיון. לחלופין, היה על התובע לבקש לבצע את הפידיון למרות הפיגור הנ"ל דבר שיכול להוביל לפגיעה בזכויותיו ולפגוע בסכום הפידיון. אולם לטענת הנתבעת, התובע התכחש לסכום החוב והתקיימה תכתובת בין הצדדים. בחודש נובמבר הוגשה התביעה ולאחר שהנתבעת ערכה בירורים אצלה עם מקבלי ההחלטות, הוחלט לפנים משורת הדין להשלים את חובו של התובע ולבצע את הפידיון על מנת שזכויות התובע לא תיפגענה וזאת מאחר ולתובע ביטוחים נוספים אצל הנתבעת, כך שניתן יהיה להתחשבן על חוב הפיגורים במסגרת הביטוחים האחרים.

לפיכך, טוענת הנתבעת, כי אין זה המקרה שעל פי הפסיקה יש להורות על תשלום ריבית מיוחדת, מאחר ולא פעלה בחוסר תום לב.

סעיף 27 לחוק חוזה ביטוח מקנה לבית משפט שיקול דעת להטיל ריבית מיוחדת במקרה בו המבטחת לא קיימה את חובת התשלום המוטלת עליה בתוך 30 ימים, ובית המשפט נוכח לראות שאי התשלום נובע מחוסר תום לב של המבטחת. לאחר שבחנתי את התכתובות שצורפו, מצאתי, כי זה לא המקרה. הנתבעת הציגה טעם ענייני מדוע לא שולמו תגמולי הביטוח במועד מאחר והיה לשיטתה חוב פיגורים שהיה על התובע להסדיר או לכל הפחות להודיע, כי מבקש לפדות את התגמולים למרות קיומו של חוב הפיגורים, כך שהחוב יופחת מהסכום המגיע לו. התובע כפר בחוב האמור והתנהלה תכתובת בעניין בין הצדדים.

התובע עצמו מאשר, כי הנתבעת היא זו שיזמה פניה אליו והודיעה לו, כי יכול לפדות את התגמולים. על כן לא התרשמתי שבנסיבות המקרה פעלה הנתבעת בחוסר תום לב המצדיק הטלת ריבית מיוחדת. יתרה מזאת, עניין קיומו של חוב פיגורים לא נשלל על ידי התובע ומדובר בנושא שעדיין מצוי במחלוקת בין הצדדים. בסופו של יום על פי טענת הנתבעת, היא לקחה את החוב על עצמה בשלב זה על מנת לא לפגוע בסכום הפידיון המגיע לתובע. לא התרשמתי שבנסיבות המקרה ניסתה הנתבעת להשתמט או להתחמק מתשלום הסכומים המגיעים לתובע. על כן, על פי שיקול הדעת שנתון לי על פי הוראות חוק חוזה ביטוח ולאחר שהנתבעת שילמה ריבית על האיחור בתשלום, לא מצאתי לחייבה בתשלום ריבית מיוחדת.

באשר לשאלת ההוצאות ושכר טירחת עו"ד, מחד גיסא לאור אי העברת התגמולים במועד, נאלץ התובע לשכור שירותיו של עורך דין ולהגיש תביעה. בנוסף, ב"כ התובע שלח תצהיר גילוי מסמכים וניהל התכתבויות עם הנתבעת. הכלל הוא שאין על צד הזוכה בתביעתו לצאת בחיסרון כיס. לטענת התובע, הוא סיכם עם עורך דינו על תשלום 15% מסכום שייתקבל בתביעה. מאידך גיסא, הנתבעת שילמה את התגמולים כחודשיים וחצי לאחר הגשת התביעה ועוד בטרם התקיימה כל ישיבה בתיק. במסגרת השיקולים שעליי לשקול יש להתחשב מלבד בסעד המבוקש גם בכמות ובמהות העבודה שהושקעה ובדרך ניהול המשפט על ידי הנתבעת.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים כאמור לעיל, מחייבת את הנתבעת בתשלום סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד כולל מע"מ בסך 15,000 ₪.

הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן לסגור את התיק.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: